(מתוך ויקיפדיה)
חבל השומרון הוא אזור גאוגרפי במרכז ארץ ישראל. מקובל לחלק אותו לאזורים "שומרון" ו"בנימין". באפיונים טבעיים: גאוגרפיה, מורפולוגיה, גאולוגיה וצמחיה האבחנה היא לפי מושב שבטי ישראל: בנימין, אפרים ומנשה. מעמדו המדיני של השומרון שנוי במחלוקת.
בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים. השומרון מהווה חלק מהרכס המרכזי של ארץ ישראל (עבר הירדן) המערבי.
בשומרון נפוצים כפרים אשר מיקומם הוא בראשי גבעות. הם מכונים לעתים בשם "כפר כיפה". הגבעות נוצרות בתהליך טקטוני של קימוט שיכבות סלע. הסיבות להקמת הכפרים במיקום זה הן:
- ביטחוניות - קשה יותר לטפס אליהם מאשר לכפרים שבמישור.
- כלכליות - אדמת המישור נוחה יותר לעיבוד חקלאי וחבל לנצלה להקמת מבנים.